ג'יימס דין

ג'יימס דין
James Dean
	דין בתצלום לקידום הסרט "מרד הנעורים", 1955
לידה	8 בפברואר 1931; מאריון, אינדיאנה, ארצות הברית
נהרג	30 בספטמבר 1955 (בגיל 24); טשואלאם(אנ'), קליפורניה,, ארצות הברית
מקום קבורה	Park Cemetery
שם לידה	James Byron Dean
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1950–1955 (כ־5 שנים)
מקום לימודים	מכללת סנטה מוניקה; אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס; בית הספר לתאטרון, סרטים וטלוויזיה של UCLA; Fairmount Public School ;
פרסים והוקרה	פרס הנרייטה (1956); פרס עולם התיאטרון (1954); כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד ;
	האתר הרשמי
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

ג'יימס ביירון דין (באנגלית: James Byron Dean;‏ 8 בפברואר 1931 – 30 בספטמבר 1955) היה שחקן קולנוע אמריקאי. דין, עם חלוף הזמן, הפך לאייקון תרבותי של התפכחות בגיל ההתבגרות, כפי שבא לידי ביטוי בכותרת של הסרט המפורסם ביותר שלו "מרד הנעורים". דין היה האדם הראשון שקיבל לאחר מותו מועמדות לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר.

ביוגרפיה

ג'יימס ביירון דין נולד במריון, אינדיאנה שבארצות הברית. כ-6 שנים לאחר שאביו וינטון דין עזב את פרנסתו כחקלאי, כדי להיות טכנאי שיניים, עברה המשפחה לסנטה מוניקה שבקליפורניה. ב-1940 מתה אמו מילדרד מארי וילסון ממחלת הסרטן. לאחר-מכן, אביו שלח אותו לגור בחיק דודו ודודתו בחווה בפיירמאונט שבאינדיאנה, שם גדל דין בביתם כנוצרי-קווייקרי. היה דין חבר בקבוצות הבייסבול והכדורסל של בית הספר התיכון בו התחנך, וכן למד דרמה ודיבייט.

לאחר סיום לימודיו התיכוניים ב-1949, הוא עבר בחזרה לקליפורניה כדי לגור עם אביו ואמו-החורגת.

החל ללמוד במכללת סנטה מוניקה, אך בינואר 1951 דין נשר מהלימודים ועבר לניו יורק כדי לפתח קריירת משחק. שם למד בבית הספר למשחק "אולפן השחקנים".

קריירה

דין התחיל את קריירת המשחק המקצועית שלו בסרטון פרסומת למשקאות פפסי.

הבמאי איליה קאזאן חיפש שחקן חדש וצעיר לתפקיד הסרט "קדמת עדן". דין ופול ניומן היו שני המועמדים הסופיים לתפקיד, ולאחר מבחן בד בניו יורק, נבחר דין. ב-8 במרץ 1954 עזב דין את ניו יורק ונסע ללוס אנג'לס כדי להתחיל את צילומי הסרט שהתבסס על ספרו הקלאסי של ג'ון סטיינבק. דין, בהופעתו העוצמתית והאמוציונלית, הצליח להציג את הסיפור של סטיינבק באופן הראוי ששמר על רוח הספר. על תפקיד זה קיבל פרס גלובוס הזהב על הישג מיוחד בקולנוע, והיה מועמד לפרס אוסקר.

סרטו השני, "מרד הנעורים", של הבמאי ניקולס ריי, היה לסרט הקולנוע הראשון שדיבר על הנוער ועל מצוקותיו. בסרט זה גילם דין שוב את תפקיד המורד הצעיר שובר המוסכמות שאפיין אותו מאוד. סרט זה היה מועמד לשלושה פרסי אוסקר ובהם לשני שחקני המשנה, אך לא לדין עצמו. רבים באקדמיה לקולנוע ולטלוויזיה סברו שבעתיד יפתח דין קריירה משגשגת על המסך הגדול, בדומה לזו של השחקן ההוליוודי פול ניומן. סרט זה יצא לאקרנים בארצות הברית כחודשיים לאחר מותו של דין, דבר שתרם להצלחת הסרט ולהפיכתו לסרט קאלט, ואת דין לסמל מין ולמיתוס.

סרטו השלישי והאחרון היה "ענק", סרטו רחב היריעה של הבמאי זוכה האוסקר ג'ורג' סטיבנס. בסרט זה גילם דין דמות קאובוי, שמזכירה רק במעט את שני תפקידיו הקודמים בקולנוע. הסרט היה מועמד ל-10 פרסי אוסקר, כשדין מועמד פעם נוספת. לקראת סיום צילומי הסרט נהרג דין (במציאות), כך שהסצנות בהן הוא מככב הן, למעשה, החודשים האחרונים של חייו. על מנת להשלים את הסרט השתמשו האולפנים בכפילים ובחקיין שחיקה את קולו של דין. הסרט יצא לאקרנים ב-1956, לאחר מותו.

ב-30 בספטמבר 1955, דין נהרג בתאונת דרכים בין רכבו לזה של אחר בעת שהגיח לצומת שבעיירה קטנה בקליפורניה שבארצות הברית^[1]. דין מת כערירי בגיל 24.

חיים אישיים

בשנת 2006 פרסם התסריטאי ויליאם באסט ספר, ובו הודה שהיה לא רק שותפו לדירה של דין בלוס אנג'לס ובניו יורק אלא שבין השניים התנהל קשר רומנטי ומיני. בספר הזכיר באסט גם מערכות יחסים אחרות שניהל דין עם גברים, ביניהם שחקן הקולנוע המוערך ומושא הערצתו של דין, השחקן מרלון ברנדו. אורח חייו והעדפותיו המיניות של דין נחשפו לציבור רק לאחר מותו. הוא לא גויס לצבא האמריקאי בטענה שהוא הומוסקסואל, אבל האולפנים שהעסיקו אותו פרסמו ידיעות על רומנים שניהל עם שחקניות צעירות שונות.^[2]